בית משלנו

"כשיהיה לי בית משלי אני אשקיע בגינה"

"בבית שלי אני אשמור על הסדר והניקיון"

"בבית שלי זה לא יהיה ככה.."

במשך שנים תירצתי לעצמי את החיים בכך שהמקום שאני גרה בו הוא לא ממש שלי.

אז טיפחתי גינה קטנטנה וחלמתי על גינה מטופחת וגדולה.

היית מבולגנת ולעיתים גם די מלוכלכת ואמרתי לעצמי שביום שיהיה לי בית משלי אני אתנהל בצורה אחרת.

לא קניתי או השקעתי ברהיטים ובחפצים, כי גם ככה הם יהרסו באחת מההובלות.

וכמה ששנאתי לעבור דירה.

אבל בסוף זה הגיע –

בגיל 26 הפכתי לבעלת בית

איך זה קרה?

עם קצת מזל, הרבה עבודה קשה ולדעת להסתכל למציאות בעיניים.

משפחת קדשברג- תיקיית שיפוץ.jpg

לאחר מספר חודשים משותפים בצפון היה ברור לנו שאנו רוצים להשתקע ממש כאן, עם הטבע, אורח החיים שהתאים לנו ועם החברים. אז התחלנו להתעניין מעט ונבהלנו- איך יש לנו סיכוי לרכוש בית? המחירים פשוט בלתי נתפסים בשבילנו, כנראה שזה לא יקרה לעולם. ואז החלטנו להיות קצת פחות יותר דרמטים ויותר ריאלים ופתחנו את חשבונות הבנק, החסכונות ואת האגורות שהסתובבו ברחבי הבית וניסינו להבין כמה כסף יש לנו וכמה כסף יכול להיות לנו לאחר תקופת חיסכון. לא גילינו פתאום שרוטשילד השאיר לנו צ'ק שמן, אבל הבנו מה היכולות הכלכליות שלנו ומה אנחנו צריכים לעשות בכדי לעמוק ביעדים ובמטרות שלנו.

התחלנו לבדוק את השטח בצורה מפוכחת יותר ובאותו הזמן נכנסו לטורבו של חיסכון. חלמנו להיות בקיבוץ עם כל החברים באותו הזמן גרו סביבנו. בדקנו את תכנית הקליטה בקיבוץ והבנו שעוד בלי למצמץ אנחנו עוברים את המיליון בהרבה בבניית בית חדש (ההצעה היחידה שעמדה על הפרק), מה שלא יכלנו להרשות לעצמנו בשום צורה וכך אמרנו לחברים שהחלום של כולנו נגוז ונצטרך להתניע את האוטו בכדי להיפגש בעתיד.

ואז הבנו שני דברים מרכזיים-

אנחנו לא יכולים לגור בעמק, צריך להתרחק

אנחנו לא יכולים לעמוד בהוצאות של בניית בית (גם אם נהיה מאוד צנועים)

וכך מצאנו את עצמנו מטפסים על רמת הגולן ובוחנים בתים שמוצעים למכירה, בודקים תוכניות קליטה ומחפשים את הבית העתידי שלנו.

ואז, פתאום, ביום בהיר אחד, בן-זוגי (שהוא אלוף מסוג אחר בלמצוא דברים כשהוא מחפש אותם..) אמר לי שיש בית ממש כאן, בקיבוץ השכן שעומד למכירה ושאנחנו נוסעים לראות אותו. קפצנו לאוטו, נסענו כעשר דקות והגענו. הגענו לבית קיבוצי ישן, שלמען האמת הוא לא בית אלא שתי דירות ישנות שחוברו להן יחדיו. שמענו מבעלי הבית מה הבעיות, מה היתרונות וכבר במכונית בחזרה לדירה השכורה שלנו, ידענו שזה יהיה הבית שלנו.

את סוף השבוע שעמד בפתח העברנו במחשבות כיצד נהפוך את הבית שראינו לבית שלנו. חשבנו מה כדאי לעשות, תכננו תוכניות גדולות ובעיקר הרגשנו שהנה- עוד רגע והגענו.

בשבוע שלאחר מכן התחלנו להתעסק בבירוקרטיה- צריך לחתום חוזה ראשוני, צריך להתקבל לחברות בקיבוץ, צריך לשלם- עכשיו ואחר כך ועוד שנה וכמובן צריך לתכנן את השיפוץ ולחסוך גם בשבילו.

ולאט לאט הדברים התקדמו,

לאחר כל המבחנים, הבדיקות וההתאמות התקבלנו לחברות בקיבוץ ויכולנו להמשיך עם רכישת הבית. בירוקרטיה מול הבנק, מנהל מקרקעי ישראל, ועדת התכנון המקומית ועוד ועוד בסוף הביאו אותנו ליום המיוחל בו העברנו את כל הכסף לבעלי הבית והפכנו אנחנו להיות בעלי בית.

הידד.

אז כמה נקודות לסיכום-

  • עשו סדר בחשבונות שלכם והבינו כמה כסף יש בידיכם (כולל העזרה מההורים, הכסף שנשאר מהפיקדון הצבאי ותכנית החיסכון מגיל 16).
  • נסו להעריך מה האופק הכלכלי שלכם בשנים הקרובות- האם מתוכננת ירידה דרמטית ביכול ההשתכרות או שבדיוק הציעו לכם קידום עם עלייה משמעותית בשכר, כמה אתם מסוגלים לחסוך עכשיו ובהמשך..
  • היו ריאלים וצנועים- אחר כך אתם תישארו עם המשכנתא לאורך זמן. עדיף להצטמצם עכשיו מלהצטער אחר כך.
  • קחו יועץ משכנתאות.
  • מצאו עורך דין שמייצג את האינטרסים שלכם ושבקיא בנדל"ן באזור שלכם ובתיק שלכם (למשל קיבוצים זו בירוקרטיה אחרת לגמרי וכדאי לקחת מישהו עם ניסיון…)
  • התייעצו עם אנשי מקצוע לגבי שיפוץ עתידי עוד לפני הרכישה.
  • חפשו חפשו חפשו- מאוזן לאוזן, ביד 2, בקבוצות בפייסבוק, אין לדעת מאיפה תשמעו על העסקה שמתאימה לכם.

אמשיך לספר איך הפכנו את 2 הדירות המחוברות לבית שלנו בפעם אחרת.

<span dir=rtl>תגובה אחת ל“בית משלנו”</span>

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s