הרי רדופי- חלק ראשון

הרי הרדופי הם בעצם חלק מרכס גדול אשר מתחיל בבולגריה וממשיך ליוון. הגובה הממוצע של ההרים הוא 800 מ' מה שמאפשר אקלים נוח יחסית ואפשרות לעבד את האדמה. חלק מהשנה ישנם שלגים בהרי הרכס ואתרי סקי רבים פזורים לאורכו.

DSC_0387.JPG

את הנסיעה להרים התחלנו ישירות משדה התעופה של סופיה. שעה נסיעה על הכביש המהיר (140 קמ"ש, כי מותר..) ואז עוד כחצי שעה נסיעה למרגלות ההרים. עצירה קצרה בעיר Asenovgrad להצטיידות וטיפוס של כשעה וחצי אל תוך ההרים.

וואו, איזה נוף. כל הנסיעה נראית כמו חלום. כמה ירוק, כמה מים וגם הכביש בסדר. לאחר החורף עושים שיפוצים בכבישים, בעיקר מניעת מפולות וגם כשעצרנו להמתין היה לנו על מה להסתכל.

DSC_0377.JPG

הגענו לפמפורוב- Pamporovo. פמפורוב מוכר בעיקר כאתר סקי, הכפר שמשתרע על-פני מספר קילומטרים מורכב אך ורק ממלונות אשר חלקם אף היו סגורים במהלך כל הקיץ וחוזרים לפעול רק בחורף. הכפר נמצא תחת אתר הסקי פמפורוב שבו ישנם מסלולים רבים, רמות שונות והרבה רכבלים.

כפר הנופש הקטן שחיינו בו Malina Village שוכן ממש בתוך היער ולידו פלג קטן של מים. החלטנו לשוטט קצת בפארק וללכת לישון מוקדם. על רדופי לא הצלחנו למצוא הרבה מידע בעברית וגם באנגלית לא היה מובן לחלוטין איך מגיעים למקומות. אז החלטנו לסמן את הנקודות במפה בטלפון ולנסות לנווט את דרכנו.

DSC_0347.JPG
הנוף מהחלון

ביום השני החלטנו שלא ניסע רחוק (בכל זאת בילינו כ-8 שעות ביום שלפני באמצעי תחבורה שונים) ונסענו לסמוליאן Smolyan. עיר המחוז שאורכה 10 ק"מ. אך אל תטעו. לא מדובר על גוש דן או ירושלים, משהו יותר קרוב לקריית שמונה אבל יותר. יותר כפרי, אך בו זמנית לא נמצאה במאה אחרת. נופים מדהימים בכל מקום והיעד שלנו היו האגמים שהצלחתי למצוא במפה. אז הגענו לסמוליאן ולאגם מספר 1 ברשימת האגמים שלנו, בסוף יום זה הבנו שזה כלל לא היה האגם שהתכוונו אליו, אך הוא היה פתיחה טובה ליום. לאחר התברברות קצרה בעיקר ניצלנו את הציביליזציה וחיפשנו נעליים לליעד (התברר שמהחורף הרגליים שלה גדלו) ועם בוא הטפטוף נכנסו למסעדה קטנה לארוחת צהריים.

DSC_0372.JPG
אגם בטעות

וכאן אתעכב רגע על האוכל הבולגרי. האוכל הבולגרי לא מיוחד באיזשהי צורה, מי שהיה במזרח אירופה יקבל את אותם הדברים, רק בליווי גבינה. הם ישאלו אתכם האם לשים גבינה בכל דבר שתאכלו. גילינו של צ'יפס זה לא רע בכלל (הכוונה לגבינה בולגרית, כן?). מה שאפשר להגיד זה שהאוכל זול וממלא. אכלנו שניים וחצי אנשים, ארוחת צהריים מלאה ובירה בערך ב-60 ₪. והכיף הגדול הוא שבקרבת כל מסעדה יש אזור שמתאים לילדים.

לאחר ששבענו שבנו לרכב, ברגע שהתחלנו לנסוע התחיל גשם וליעד נרדמה. החלטנו לנסוע קצת באזור בחיפוש אחר האגמים שמצאתי במפה. לאחר נסיעה קצת אבודה ושוטטות שלי ביער מצאתי שלט לא גדול על אחד מעצי היער והבנתי שאנחנו במקום הנכון. אני לא יכולה לתאר את התחושה המדהימה כאשר יצאתי מהרכב והתחלתי לטייל אל תוך היער בחיפוש אחר המקום עליו קראתי. גשם מטפטף ממעל בצורה קלילה וחמודה, נוף מרהיב נשקף מימיני ומשמאלי אגמים קטנים עטופים ביער גבוה. ומסביב אין איש. רק שקט וצלילי הטבע. קפצתי חזרה לרכב והחלטנו שנחזור למקום ביום יפה יותר.

DSC_0589.JPG

ביום שלישי התחזית הראתה גשם ולכן החלטנו להרחיק את הנסיעה מעט ולהקדיש את היום למערות הרבות שמצויות באזור. נסענו לאזור הכפר יגודינה Yagodina. הדרך הייתה מופלאה עוד יותר מהדרכים שבהם נסענו עד כה. בשלב מסויים הכביש התאחד לנתיב אחד אשר עבר בקניון מרשים כאשר בצד אחד של המכונית קירות האבן המרשימים של הטבע ובצד האחר נהר ומכל עבר המון ירוק.

DSC_0412.JPG

בסוף הנסיעה הגענו למערת יגודינה. מערת נטיפים גדולה וארוכה וסיור בה מתחיל כל שעה. עד הסיור הסתובבנו קצת מסביב למערה והתלבשנו לקראת המערה שהטמפ' בה מתחת ל-10 מעלות. במערה אסור לצלם, אך אומר כי אכן נטיפים זה דבר מרשים, אך למי שראה כבר מערות נטיפים בחייו זהו לא אתר חובה. הסיור תם וחזרנו על הכביש לאזור הכניסה למערה ולמכונית.

DSC_0456.JPGמשם המשכנו לכיוון הכפר יגודינה בתקווה לעלות לתצפית "עין הנשר" Орлово око. אך לאחר נסיעה קצרה הבנו שהרכב נמוך מדי לכבישים הרעועים בכפר וחזרנו לצומת דרכים שם ראינו ג'יפים אשר עולים לתצפית. הנסיעה בג'יפ עלתה לנו כ150 לב. והייתה לא נעימה כל כך, אך הטלטולים הרדימו את ליעד וכשהגענו לתצפית הוצאנו אותה על הידיים והלכנו לראות את הנוף המרהיב. תצפית עין הנשר היא בעצם רחבה צרה הבולטת מעבר למצוק ובכך מאפשרת לך לראות גם את תחתית המצוק והנהרות שלמטה וגם את ההרים שנשקפים מכל עבר. בהחלט מראה מרהיב ומומלץ בחום. בעודנו שם הבנתי איך אפשר להגיע לשם ברגל באופן פשוט. אז לכל אלו שרוצים לחסוך קצת כסף או להימנע מהנסיעה בג'יפ יש להגיע למלון מורסל בכפר יגודינה. אפשרי להגיע לשם ברגל ממרכז הכפר או אפילו עם רכב במידה והוא גבוה מספיק. מהמלון ישנו שביל שעולה עד המצפה. זו אכן עלייה בשיפוע יחסית תלול, אך המרחק לא גדול במיוחד.

DSC_0451.JPG
ליעד לא זכתה לראות את התצפית מ"עין הנשר"
DSC_0444.JPG
במבט למטה

חזרנו למכוניתנו ועשינו את דרכנו למערה הבאה. בדרך חיפשנו היכן לעצור לארוחת הצהריים ונתקלנו ב"ברביקיו טחנת הקמח". מקום קטן לצד הכביש, לצד נחל ולמרגלות ההר. הנוף מקסים ואפילו לא מורגשת הקרבה לכביש. המקום הוא עסק משפחתי שבעלי הבית היו מקסימים. והאוכל גם פשוט ונהדר. במקום ישנו בית מקסים שבנוי על צמרת עץ ובכדי להגיע אליו יש לעבור את הנהר על גשר. ממש לצד הסועדים ישנו מעין כוך קטן המתאים לילדים. חול עם צעצועים ונדנדות. בכל הזמן שהיינו שם ליעד שיחקה במשחקים ואף רחשה חברה מקומית. השתהנו במקום זמן רב, כי פשוט לא רצינו ללכת.

DSC_0478.JPG

DSC_0474.JPG

DSC_0485.JPG

לאחר נסיעה קצרה, הגענו ליעד האחרון שלנו לאותו יום, מערת לוע השטן Devil's Throat. על המערה מסופר כי היא הפתח לשאול. כמו בסיפורו של אורפאוס שהלך להביא את אהובתו אשר מתה ביום חתונתם. המערה קצרה ומרהיבה. ואזהרה, לא לבעלי לב חלש. המערה כוללת טיפוס תלול במדרגות חלקלקות כאשר היא עולה את כל גובה המפלים שבתוכה. ביציאה ממנה אפשר לראות את הנחלים שנשפכים אליה. מסופר כי המערה אפופה מסתורין מפני שאין הסבר לזרמים התת-קרקעיים במקום ושבמאה הקודמת צוללנים שיצאו לחקור את המערה נעלמו ומעולם לא מצאו את גופותיהם.

DSC_0523.JPGDSC_0527.JPG

DSC_0531.JPG

על המשך הטיול אספר בקרוב.

<span dir=rtl>2תגובות ל‘הרי רדופי- חלק ראשון’</span>

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s