השתגענו- נסענו לחופשה (עם הילדה)

כשסיפרנו לכולם שאנחנו טסים לחו"ל כולם שאלו עם חיוך- לאן? כמה זמן? ומה עם הילדה? ואז כשאמרנו שאנחנו טסים איתה הפרצופים היו מופתעים. כאילו סיפרנו להם שאנחנו נוסעים עם נחשי המחמד שאין לנו.

אז כן, טסנו עם הילדה ולא רק שזה לא היה נורא, זו הייתה חופשה נהדרת!

אז איך בכלל אורזים לטיול עם קטנטנה?

הדבר הראשון שארזנו היה תיק המסע (או שמא עליי להגיד משא?) שלה. ידענו שאנחנו מתכוונים לטייל והיה חשוב לנו שיהיה נוח לכולם. לאחר מכן באו כל הדברים הרגילים, במקום להצטמצם בביגוד כמו שעשינו אצלנו ניצלנו את העובדה שהבגדים שלה קטנטנים ולא דורשים הרבה מקום וארזנו לכל יום כ-3 סטים של בגדים, מה שהיה מאוד שימושי ואף בכל ערב דאגנו לכבס את המלוכלך של היום בכדי שיהיה לנו ספייר. את חיתולי הבד הרב-פעמיים שלה החלטנו להשאיר בבית ואספנו מחברים שונים כ-10 חיתולים חד-פעמיים למהלך הטיסה והיום הראשון וקנינו עוד חבילה כשהגענו לבולגריה. לכל זה הצטרפו מעיל ו-2 זוגות נעליים, שכאשר היינו שם גילינו שזוג אחד קטן עליה (קיץ והיא יחפה רוב הזמן) ובילינו זמן מה בשוטטות בעיר קטנה בחיפוש אחר נעליים חדשות.

והכי חשוב, לקחנו תיק גדול של תרופות. אנחנו לא חסידים גדולים של תרופות וככל שניתן אנו משתדלים להקל בצורות אחרות, לפנות לתרופות הומואופתיות ורק במקרה קיצוני להשתמש בתרופות. אך המחשבה על ילדה צורחת, אלפי קילומטרים מהבית ללא גישה לבית מרקחת שאני יודעת מה תפקידה של כל תרופה, גרמה לי לארוז תיק גדול במיוחד של תרופות, הומואופתיות ורגילות ביחד שלא היה מבייש אימא היפוכונדרית. לשמחתנו לא פתחנו את התיק אף לא פעם אחת במהלך הטיול. והכדורים היחידים שהיה בהם שימוש הם לשיכוך כאבי צמיחת השיניים (והם תמיד צמודים אלינו).

לקחנו קצת אוכל ומים לדרך, בכל זאת נסיעה, טיסה ועוד נסיעה ארוכה.

שדה התעופה- הרבה גירויים, קצת אי נינוחות בכל שדרת הבידוק אך לשמחתנו בכל מקום בשדה תעופה ישנן אטרקציות לילדים והשתמשנו בהן (חלק מהזמן היא פשוט עיצבה מחדש את הלובי הראשי ליד המזרקה). בשדה התעופה בבולגריה. גילינו "חדר תינוקות"- פיסת גן עדן שבו מיטות תינוק, כורסאות להורים, שידת החתלה ושירותים צמודים.

במטוס- הקפדנו שבהמראה ובנחיתה היא תאכל או תשתה דבר מה בכדי שלא תסבול מלחץ באוזניים. תחילת הטיסה הייתה לא קלה, הילדה אוהבת לזוז ולחקור והקיבעון של החלל הקטן והשכנים הצמודים לא היה פשוט, אך לאחר כשעה היא נרדמה עד שיצאנו מן המטוס.

נסיעה- מחברת ההשכרה קיבלנו גם מושב בטיחות (איכותי ונוח), הצטיידנו מבעוד מועד בכיסויים לחלונות ויצאנו לדרך. הילדה נהנתה מהנוף, נשנשה, פטפטה עם עצמה וישנה לעיתים ולא נרשמו בעיות מיוחדות.

לינה- בכל אחד מהמקומות קיבלנו בשבילה לול מתקפל (שדמה לזה שיש לנו וכנראה הקל על הסתגלותה). במידה והתאפשר הקצנו לה חדר נפרד וכשלא דאגנו לצאת מהחדר כשהגיע שעת שינה שלה בכדי לא להסיח את דעתה.

טיול- את רוב הטיולים עשינו כאשר היא על הגב של אחד מאיתנו. לעיתים, כאשר השביל איפשר זאת ולה נמאס לשבת נתנו לה ללכת בעצמה. דבר שהאט משמעותית את קצב ההתקדמות מפני שהיא בחנה כל ענף, אבן, עלה וחתיכת אדמה שהייתה בדרך, אך לא הפריע לנו מפני שלא מיהרנו יותר מדי. לעיתים אם המקום היה לא רחוק מהאוטו והיא ישנה, הוצאנו אותה על הידיים לתצפית או לעגלה לסיבוב בעיר.

ניסינו להקפיד על שגרת היום שלה, את הנסיעות התאמנו לשעות השינה ושגרת הערב נשארה כמו בבית. כך שלא נתקלנו ביותר מדי דרמות של עייפות ובלבול.

יותר מהכל, לאחר שנה שלמה של עבודה, לימודים, מילואים ושאר התחייבות היה כיף גדול לבלות רק שלושתינו.

לשחק

לטייל

סתם להתכרבל

ובעיקר להנות מהיחד

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s